את הבכי בפרידה בבוקר אין צורך להפסיק.
כן, ממש ככה.
מחר בבוקר, לאחר סוף השבוע הראשון של תחילת השנה כאשר נביא את הילדים למסגרת יכול להיות שהפרידה תהיה להם קשה.
הימים הראשונים היו ימים של "היי", של התרגשות ממשהו חדש. והם גייסו את כל הכוחות שלהם כדי לעבור אותם.
אך מיום ליום הקסם פג, ונופל האסימון שזוהי השגרה.
השגרה בגן או בבית הספר היא רצף של התמודדויות: צריך להתאמץ, להתאפק, להתגבר על קשיים, להכיר חברים חדשים.
וכמו שלנו קשה להתחיל את השבוע, גם לילדים רגע הפרידה עשוי להיות קשה.
הטעות העיקרית שרבים מאיתנו עושים מול הילד שלנו כשהוא בוכה היא לנסות להפסיק את הבכי.
אם אנחנו רוצים לעזור לו לאזור כוחות ולהיכנס בשער הגן נצטרך להיפרד מהמשאלה שהוא יחדל לבכות.
כאשר אנחנו מנסים לעצור את הבכי זה לרוב נשמע כך: אומרים שש.. אל תבכה, אתה גדול, תראה שיהיה בסדר, לא צריך לבכות. תראה- לכל הילדים קשה והם לא בוכים, נכון שדיברנו ואמרת שתתגבר? אם תיכנס עכשיו בלי לבכות בסוף היום נלך לקנות הפתעה.
האם זה גורם לו להפסיק לבכות? לא ממש. לרוב ככל שננסה להפסיק את הבכי הוא רק יצמד יותר ויבכה יותר.
קשה לו לעשות את המעבר והוא נצמד למקום הבטוח שלו- אנחנו.
התפקיד שלנו הוא לא לקחת ממנו את הקושי אלא לתמוך בו כאשר הוא עובר אותו.
הקושי יהיה, הוא חלק מתהליך ההסתגלות.
ואם נחבק, נבין שקשה לו, אך לא ניבהל- ונאמין בכוחות שלו להתמודד- הוא יראה זאת בעינינו, הוא ירגיש את זה בחיבוק שלנו- ויוכל לאט לאט להירגע ולהתגבר.
הסתגלות טובה לכולם!
גילת בנט, הדרכת הורים וייעוץ שינה
תפריט
