מסיבת חנוכה. עבור חלקנו זו הנאה צרופה (כלומר- אחרי שמצאנו חנייה, הגענו בזמן ותפסנו מקום מלפנים)
המתוק שלנו יושב מרוגש עם חבריו, משתתף בחגיגה, שר ורוקד או מדקלם. עבור חלק גדול מאיתנו זו טלטלה נפשית. השקט הנפשי שלנו תלוי בשאלה -האם הוא ישתתף או לא ישתתף?
אנחנו צופים בילדי הגן והוריהם חוגגים, ורק הילד הפרטי שלנו אומלל, לא מוצא את עצמו בין החוגגים, או שעוד מראש כבר יושב איתנו.
החוויה הזאת אף פעם לא פשוטה עבורנו. מעטים ההורים שזה לא ישפיע עליהם. בדרך כלל הם ירגישו נבוכים מול ההורים האחרים, ירגישו צורך להתנצל, וגם לשכנע את הילד- לך לשבת עם כולם! בשביל מה התכוננת כל השבועיים האחרונים? כמה יפה שרת בבית!
הורים יקרים, אתם וילדיכם באים למסיבה עם ציפיות שונות.
אתם יודעים למשל לצפות מראש לכך שמראה הגן הולך להיות שונה מהרגיל- ולילדים זו הפתעה. שינוי שצריך להסתגל אליו.
אתם יודעים שהגן יהיה מלא עד אפס מקום – והילדים לא חושבים על זה בכלל.
לכן אפשר להבין את החשש של ילד, שמגיע לגן בשעה הלא רגילה- והכל שונה.
יש ילדים שעד מהרה יעשו את הסוויץ', ויזרמו. לילדים אחרים זה יהיה יותר קשה.
אז איך עוברים את זה בשלום?
אפשר להתכונן למסיבה מראש- לדבר על מה שהולך להיות:
על השעה הלא רגילה שבה נבקר בגן. על הקישוטים שיהיו שם, על הבגדים החגיגיים שכולם ילבשו, על ההורים שיושבים בקהל, והילדים בנפרד.
ולשאול- מה אתה תעשה במסיבה? ואיפה תשב?
ההכנה הזאת היא גם עבורו וגם עבורנו ההורים. חשוב שנחשוב עם עצמנו, איך נגיב אם הוא לא ירצה להשתתף?
נסו לשים את עצמכם בנעליו. אולי גם אתם הייתם נתקפים בפחד מול קהל גדול?
זה הכי טבעי שבמצב של מצוקה הילדים ירצו להיצמד למקום בטוח- אלינו.
ומה אנחנו עושים בתגובה? מראים אכזבה. מנסים להרחיק, לשכנע, להתלונן.. לרוב הילד בתגובה- ייצמד עוד יותר.
זה משום שעכשיו הוא מרגיש עוד יותר לא בטוח בעצמו- גם קשה לי לשבת עם החברים שלי כי אני מרגיש מוצף, וגם ההורים מאוכזבים ממני ואפילו כועסים..
מה שחשוב שנדע הוא שאין לנו כהורים השליטה על התגובה הרגשית שתהיה לילדים במצבים שונים. לפעמים נעשה את הכל נכון- נתכונן, נתאם ציפיות, אך ברגע האמת עדיין יהיה לו קשה והוא ייצמד… אבל גם אז, עלינו לזכור שעדיין יש לנו שליטה על התגובה שלנו באותו רגע.
אנחנו צריכים להאמין, שבאותו רגע- השכנועים, האכזבה והמבוכה שלנו מול ההורים האחרים פשוט לא יעזרו.
אם אנחנו כבר מבינים שקשה לו כרגע, והוא מחפש אצלנו את הנחמה, אז מה שיעזור כאן הוא תנועת חיבוק חזקה, ולחישות אהבה, שיראו לו שאנחנו אוהבים אותו תמיד, גם אם הוא ישתתף וגם אם ישב עלינו כל המסיבה.
חשוב שנאמר: "רק אתה תחליט אם אתה מוכן להצטרף לחברים" ונשאיר בידיו את הבחירה.
מכל אלו הוא יוכל להירגע, להשתחרר, ואולי גם ירגיש שהוא רוצה לנסות להצטרף. וגם אם לא, עלינו לכבד את החלטתו.
ואם הוא לא הצטרף, אל תרגישו תחושת החמצה על שלא לחצתם, או חינכתם.
תאמינו. הוא רוצה להצטרף אל החוגגים, אף אחד לא רוצה להיות היוצא מן הכלל.
החיבוק החזק שלכם ביום יום, חיזוק תחושת הערך שלו, הם אלו שיעזרו לו אולי, בפעם הבאה להרגיש שהוא יכול להתמודד.
