אני נתקלת בהרבה הורים שחושבים שכדי שילד ילמד לא לחזור על התנהגות מפריעה, עלינו להגיב באותו הרגע, להביע את מורת רוחנו מההתנהגות, אחרת הילד לא ילמד.
אנחנו משקיעים הרבה אנרגיה בתגובות שלנו, בהסברים- למה המעשה שעשה הוא לא מתאים, ומאמינים שזהו תפקידנו.
זו טעות לחשוב כך.
למעשה, ילדים לומדים איך להתנהג מצפייה בהתנהגות שלנו, ההורים.
רוב רובו של החינוך מגיע משם.
מראשית חייהם הילדים מסתכלים עלינו וכל מה שאנחנו עושים הם מקבלים כדבר מובן מאליו.
מבחינתם- הבית שלהם הוא העולם כולו, ואנחנו מייצגים עבורם את האנשים בעולם.
ובהתאם לכך, האופן שבו נדבר אחד עם השני- כך גם הם ידברו.
אם אנחנו נאכל מזון בריא בבית- מבחינתם זו תהיה ההגדרה של אוכל.
אם נשב יחד בארוחה ונשוחח ולא נהיה כל אחד מול המסך- הם ילמדו שכך נראית ארוחה.
כשיש דברים שחשובים לנו- הם מבינים שהם חשובים.
לדוגמה, אם כשחוזרים מטיול בחוץ אנחנו לא מרשים לבת שלנו להכניס הביתה דברים שאספה בחוץ כי הם מלוכלכים, היא תבין מכך שניקיון חשוב לנו.
אם נשתף אותם בחוויות שלנו, במחשבות וברגשות, גם בחיובי וגם בשלילי, הם ילמדו שאפשר לדבר בבית על הכל.
אם נבקש מהם ללכת לישון כי אנחנו צריכים זמן לעצמנו, הם ילמדו לכבד את זה.
יש לנו כל כך הרבה השפעה על החינוך שלהם.
אז בואו נשקיע את האנרגיות שלנו במקום שבו הכי נשפיע. נביא את היצירתיות שלנו. נביא את עצמנו.
בואו נהווה את הדוגמה למה שאנחנו רוצים עבורם.
בהצלחה!
גילת בנט, הדרכת הורים וייעוץ שינה
תפריט
