יש מי שטועה לחשוב, שכהורים אנחנו לא יכולים להיות גם וגם-
גם להיות ביחסים טובים עם הילדים שלנו, וגם להציב להם גבולות.
האחד בא על חשבון השני.
כאשר זו התפיסה, כשננסה להציב גבול והילד יתנגד לרוב נלך לאחד משני קצוות:
ננסה לרצות אותו, או שנכפה עליו.
לדוגמה: ילד לא רוצה להיכנס לאמבטיה-
נשכנע (יהיה לך כיף באמבטיה!/ זה לא נעים ללכת לישון מלוכלכים/ יגרד לך בטוסיק..)
נשחד (אם תיכנס יפה לאמבטיה אח"כ נספר שני סיפורים)
ובמקרה אחר- ניקח בכוח ונכניס לאמבטיה בלי שיעניין אותנו מה הוא חושב.
כשאנחנו משכנעים- אנחנו מותשים בסוף. כשאנחנו מכריחים- אנחנו מרגישים זוועה בסוף..
אז מה נכון?
אני פה כדי לומר לכם, שגבולות ויחסים לא באים אחד על חשבון השני- הם באים **יחד**.
כשאנחנו מציבים דרישה לילד, אנחנו ממלאים את האחריות שיש לנו לגידולו של הילד הזה.
הילד לא תמיד יסכים עם ההחלטות שלנו, ואנחנו כהורים צריכים לקבל את זה.
אך בזמן הצבת הגבול, מול התסכול של הילד אנחנו לא נשארים אדישים! אנחנו לא מתעלמים מהתחושות של הילד.
אנחנו נבין אותו, נהיה אמפטיים אליו, כדי שהוא ירגיש שאנחנו לצידו ולא נגדו.
זה לא או גבולות, או יחסים, דרוש לנו גם וגם.
תפריט
